החלטה בתיק ע"א 1716/04

           זוהי בקשה למחוק על הסף את הערעור שכנגד, בטענה שהוא חורג מגדר המחלוקת שהותוותה בערעור המקורי שהוגש. על פי הנטען, הערעור שכנגד דן לא רק בפלוגתאות שבינו לבין המערערים בערעור המקורי, כי אם במחלוקת שבין המערערת שכנגד לבין בעלי דין אחרים, החורגות מן הערעור הראשי. על כך משיבים המערערים שכנגד, כי בערעור שכנגד הם מודיעים על "הצטרפותם" לטענות שהועלו במסגרת שני הערעורים הראשיים שהוגשו על פסק הדין, ועל כן אין טענותיהם חורגות מן המותר.

           השאלה אם ניתן להעלות טענות מסויימות במסגרת הערעור שכנגד, אם לאו, אינה תלויה בשאלה אם נוסחו בדרך של הצטרפות לטענות או בדרך אחרת, ואם מדובר בחריגה מן העילות שהועלו בערעור הראשי, אין די בעובדה שהטענות הועלו על ידי מערער אחר כדי להכשירן. עם זאת, נראה לי כי במקרה זה יש להותיר על כנן חלק מטענות הערעור, כפי שאפרט:

           הכלל הוא כי ניתן להגיש ערעור שכנגד באותו עניין בו דן הערעור המקורי. (בש"א 4691/91, מדינת ישראל ואח' נגד שמעון אוזן, פ"ד מה(5) 695, עמ' 698-697). אולם השאלה כיצד יוגדר אותו "עניין" היא שאלה מהותית, וככל שתוגדר עילת התביעה שבערעור המקורי באופן רחב יותר, כך תגדל האפשרות להגשת ערעור שכנגד בקשר לאותו ערעור (ע"א 6081/99, בנק לאומי לישראל נגד עו"ד עופר בר-און, פ"ד נז(2), 798, עמ' 803-804).

           הערעור שכנגד נשוא בקשה זו נפתח, אמנם, במזכירות בית המשפט כמתייחס לאחד הערעורים שהוגשו, אולם על פי הפתיח שלו ועל פי תוכנו הוא מתייחס לשני הערעורים המקוריים. כך, העילות אותן רשאים המערערים שכנגד להעלות הן העילות הנדונות בשני הערעורים שכנגד, ולא רק באחד מהם, אולם הטענות הנובעות מכל אחד מהערעורים הראשיים יכולות להיות מופנות רק כנגד הערעור בו הועלו.

           במקרה זה המדובר בערעור על פסק דין הקובע את מידת אחריותם של מעוולים יחד - המדינה, המערערת בע"א 1818/04, הזמינה ביצוען של עבודות פיצוץ לצורך הרחבת כביש. המערערים בערעור שכנגד התקשרו עם המדינה בחוזה לביצוע הרחבת הכביש, והיא שהזמינה את המערערים בע"א 1716/04 לביצוע עבודות הפיצוץ. במצב זה, השאלות בדבר חלוקת האחריות בין הגופים השונים - מזמין העבודה המקורית והמבצעים השונים שלה - הן שאלות שלובות זו בזו, שההכרעה בכל אחת מביניהן משפיעה בהכרח גם על האחרות. בנסיבות אלו, ההפרדה בין הטענות השונות הקשורות לחלוקת הנזק היא מלאכותית, ואף עשויה לגרום לתוצאה משפטית בלתי רצויה, כאשר הערכאות השונות יקבעו חלוקת אחריות שונה בין אותם צדדים. על כן, יש לראות הטענות העוסקות בחלוקת האחריות בין המעוולים יחד, דהיינו הנתבעים והצדדים השלישיים בבית המשפט המחוזי, כקשורות זו בזו, כך שניתן להעלותן במסגרת הערעור שכנגד. אולם הטענות הנוגעות לעצם אחריותם של המעוולים, כגון טענות בדבר העדר נזק, העדר קשר סיבתי בין הנזק למעשי המעוולים, גובה הנזק וכדו - שאלות אלו אינן עולות במישור שבין המערערים העיקריים לבין המערערות שכנגד, ועל כן לא ניתן להעלותן במסגרת הערעור שכנגד.

           הבקשה מתקבלת, איפוא, בחלקה כמפורט לעיל. הערעור שכנגד יתוקן בהתאם.

ניתנה היום, ה' בתמוז תשס"ד (24.6.2004).

                                                חגית מאק-קלמנוביץ' שופטת

                                                ר ש מ ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: